מיה מזרחי

בשנים האחרונות, פיתחתי התערבות ממוקדת שמטרתה לשחזר חוויה של ניתוח לקיצור קיבה באמצעות היפנוזה, כדרך התמודדות עם השמנה חוזרת לאחר ניתוח בריאטרי ..

המוח שלנו לא יודע להבחין בין מציאות לדמיון, כך שחוויה טיפולית המשחזרת את ניתוח השרוול או המעקף בהיפנוזה מאפשרת ירידה במשקל ותחושת שובע מוקדמת, דרך העצמה נפשית, חיבור פנימי, הקשבה עצמית והגברת תחושת שליטה ומסוגלות. 

אתם מוזמנים לקרוא את המאמר שפורסם אודות ההתערבות בכתב העת הפסיכולוגי "פסיכואקטואליה":

״הקול בראש״ ניתוח לקיצור קיבה באמצעות היפנוזה להתמודדות עם השמנה חוזרת לאחר ניתוח בריאטרי

״הגוף שלי (…) הפסיק לרדת״…אמירה כזו עשוייה להצביע על כך שלא נעשתה אינטגרציה פנימית בין התחושות הגופניות, הרגשיות והרגלי האכילה. משפט זה מעביר מסר שהגוף שלך מנותק ממך, או את/ מנותק/ת ממנו, ומבחינת הגוף הוא שעבר ניתוח, והניתוח לא עבד. אני רוצה להזמין אותך להיכנס לתוך הזירה, להתחבר לגוף שלך, את/ השחקנן הראשי שמנצח על הגוף, הנפש, המחשבות, ההתנהגויות. הגוף עצמו לא בוחר…

בנוגע לנשנושים, בעיניי יש שני סוגי נשנושים: אלו הנובעים מהרגל וקורים על אוטומט ואלו שיש להם ״תפקיד״ לפצות/לנחם/לפוגג שעמום/מתוך אכילה רגשית… מצבי הנשנושים לרוב עומדים במקור ההשמנה, במיוחד כשהנשנוש קורה בלילה, והמסר שלי אלייך הוא לנסות להיות מודעת לאכילה הנשנושית כשהיא קורית ולצאת מהאוטומט. הדבר מצריך עבודה עצמית, להגביר מודעות בזמן האכילה, ובמקביל לבצע שינוי התנהגותי – לתכנן ארוחות, להכין מראש קופסאות, לערוך קניות בהתאם.

אני מתייחסת למתוקים ופחמימות כגורמים ממכרים, יש אנשים שיודעים לצרוך אותם במינון נכון, אך יש אנשים שמכורים אליהם וזקוקים לגמילה. במקרים אלו, אין אפור אלא תפיסה יותר של שחור ולבן.. אני מציעה לבצע בחינה עצמית האם אתם רואים את עצמכם ״מכורים״ למתוקים ובצקים, ולפי זה להחליט אם לטפל בהם או לשלבם במינון נמוך.