אכילה רגשית, האם ניתן להתמודד איתה?

שאלה למיה מזרחי:

אני שנתיים לאחר ניתוח מיני מעקף. מלכתחילה לא ירדתי הרבה, הגוף שלי אחרי 9 חודשים הפסיק לרדת וגם עד אז הירידה הייתה קטנה ואיטית. עכשיו אני מתחילה שוב לעלות יש לי בעייה של נשנושים מתוק וחטיפים וקושי לאכול אוכל כבד… האם אפשר לעזור לי ?

אני שמחה שהפנית את השאלה אליי, כי בכך אני מבינה שאת רואה שקיים קשר בין האכילה שלך לבין מצבים נפשיים ורגשיים שונים דבר המצביע על אכילה רגשית.

מתוך השאלה שלך, עולות מספר סוגיות המכוונות כבר לשינוי אפשרי שיכול לעזור לך למקסם את הצלחת התהליך הניתוחי. אנסה להתייחס לכולן:

1. ציפיות ואכזבות.

אני שומעת בשאלה שלך הרבה אכזבה – מקצב הירידה, מכמות הירידה ואף מעלייה חוזרת לאחר תקופה יחסית קצרה… אכזבה מעלה אצלי שאלה של ציפייה: מה היו הציפיות שלך מהתהליך? כיצד תפסת את התפקיד שלך בהצלחת הניתוח? האם עשית שינוי בהרגלי האכילה שלך או שחיכית לראות אם הניתוח מהווה ״שוטר״ פנימי? האם למדת להקשיב לתחושות הרעב והשובע שלך לאחר הניתוח? האם ציפית מהניתוח לגרום לך לרדת במשקל, או שציפית ממנו לגרום לך לעשות שינוי שבתורו יגרום לך לרדת במשקל?

מנותחים רבים עוברים את הניתוח, ומצפים שהמשקל ירד ״מעצמו״, לא משנים הרגלי אכילה והתנהגויות, לא עוברים עיבוד רגשי סביב סוגיות המשפיעות על האכילה הקיצונית (אבל, טראומה, אכילה רגשית שמשמרות את האכילה הקיצונית) ומצפים שהניתוח יפתור הכל.. הניתוח אכן מהווה מחסום פיזי ראשוני לאכילה, אך ללא שינויים התנהגותיים ורגשיים, האכילה חוזרת והמשקל עולה חזרה.

חיבור לגוף:

אני מאמינה שבמקביל לניתוח – ואת עדיין בשלב הזה גם אם עברו שנתיים, כפי שציינת את לא יכולה לאכול מאכלים כבדים, משמע שהניתוח עובד, פשוט את צריכה להיזהר לא לאכוף אותו עם נשנושים (ניגע בנקודה זו בסעיף הבא), במקביל ללמוד להקשיב לגוף, לתחושת הרעב ותחושת השובע, ההגבלה של הניתוח מאפשרת לך חיבור פיזי ישיר לתחושות גופניות שונות (תחושת מלאות, טעמים משתנים, חשקים משתנים) ומשם את יכולה ללמוד להתחבר לגוף שלך, ואז בזכות הניתוח את עושה את השינוי מבפנים – בקשב ובראש.

2. שיח על הגוף בגוף שלישי.
שמתי לב שכתבת ״הגוף שלי (…) הפסיק לרדת״… נקודה זו מחזקת את האמירה הקודמת שלי – בעיניי סיבה אפשרית לכך שתוצאות הניתוח לא מספקות עבורך, היא שלא נעשתה אינטגרציה פנימית בין התחושות הגופניות, הרגשיות והרגלי האכילה. משפט זה מעביר מסר שהגוף לך מנותק ממך, או את מנותקת ממנו, והוא עבר ניתוח, והניתוח לא עבד. אני רוצה להזמין אותך להיכנס לתוך הזירה, להתחבר לגוף שלך, את השחקנית הראשית שמנצחת על הגוף, הנפש, המחשבות, ההתנהגויות. הגוף עצמו לא בוחר…

3. בעיית נשנושים
בנוגע לנשנושים, בעיניי יש שני סוגי נשנושים: אלו הנובעים מהרגל וקורים על אוטומט ואלו שיש להם ״תפקיד״ לפצות/לנחם/לפוגג שעמום/מתוך אכילה רגשית… מצבי הנשנושים לרוב עומדים במקור ההשמנה, במיוחד כשהנשנוש קורה בלילה, והמסר שלי אלייך הוא לנסות להיות מודעת לאכילה הנשנושית כשהיא קורית ולצאת מהאוטומט. הדבר מצריך עבודה עצמית, להגביר מודעות בזמן האכילה, ובמקביל לבצע שינוי התנהגותי – לתכנן ארוחות, להכין מראש קופסאות, לערוך קניות בהתאם..

4. מתוקים ופחמימות – גורמים ממכרים
אני מתייחסת למתוקים ופחמימות כגורמים ממכרים, יש אנשים שיודעים לצרוך אותם במינון נכון, אך יש אנשים שמכורים אליהם וזקוקים לגמילה. במקרים אלו, אין אפור אלא תפיסה יותר של שחור ולבן.. אני מציעה לך לבחון עם עצמך האם את רואה את עצמך ״מכורה״ למתוקים ובצקים, ולפי זה להחליט אם לטפל בהם או לשלבם במינון נמוך.

5. עלייה חוזרת במשקל
בנוגע לעלייה במשקל שציינת, חשוב שתדעי שאחוזים מאד גבוהים של מנותחים עולים חזרה במשקל, בסביבות 40-60% מהמנותחים, לכן בעיניי במקרים רבים הניתוח מהווה מעין מקפצה או כלי להורדת המשקל העודף הגדול, אך מצריך שינויים התנהגותיים ורגשיים רבים כדי לשמר את התוצאות.

6. תקווה ושינוי
למרות הייאוש שנשמע מתוך השאלה שלך, אני רוצה לחזק אותך ולעודד אותך לנסות ליצור שינויים בצעדים קטנים שיכולים להוביל לשינויים גדולים – להקשיב לגוף, להקשיב לצרכים שלך, לדאוג ולטפל בעצמך, לחשוב על כל דבר שניה לפני שהוא נכנס לפה שלך, לשאול את עצמך את השאלות הנכונות…
כפסיכולוגית טיפוסית, הארכתי במילים, אך אני מקווה שתמצאי בתוך התשובות שלי כיוון וחיזוק להשלים את התהליך שכבר התחלת לפני שנתיים – השחקנית המרכזית בסרט הזה זו את, לא הגוף שלך ולא הניתוח, אלא את כאדם שלם!!! בהצלחה!!!

מאיה מזרחי וצוות בריאמקס.
info@barimax.co.il