התמודדות עם כח הרצון – צביה רייכמן אחות מוסמכת

הרבה אנשים שאני מלווה אומרים לי: " אין לי כח רצון" 

האמנם? כח רצון? איפה קונים? כמה עולה??

אז בואו נחשוב ביחד: כח רצון, או אולי דיאלוג מכבד עם עצמנו . 

כח רצון אומר להתאפק, להחזיק בכח. מנסיון שלי ושל אנשים שליוויתי- זה לא מחזיק מעמד. מתאפקים, מתאפקים ואז זה מתפוצץ ובגדול. כמו שפורצים סכר…בהתחלה יש סדק קטן.

טוב אז אקח רק אחד קטן, ואולי עוד אחד…ובפעם הבאה זה כבר יהיה יותר משניים. מבטיחה!

אז יהיו שיגידו – למה להתחיל? יהיו שיגידו – בואו נסתפק באחד קטן. 

גם אלו וגם אלו, כנראה לא באמת יצליחו להתמיד . ואז יבוא גם הכעס, ושינאה עצמית…עוד פעם ניכשלתי…אין לי כוח רצון…אין לי מוטיבציה…מכירים? 

ומכאן הדרך ל "שוברים את הכלים ולא משחקים" קצרה ביותר.  יסורי מצפון זה הכי משמין. את זה כבר ניסינו, כולנו היינו שם הרבה שנים . מסכימים איתי?

היום אני מזמינה אתכם לנסות משהו אחר: דיאלוג מכבד עם עצמי. 

לבדוק מה באמת חסר לי כרגע, מה אני באמת צריכה  . אם אני רעבה, אז אכין לי ארוחה ואשב לאכול אותה בנחת. אהנה ממנה ואוכל עד שאשבע. 

אם בא לי פינוק, אז אולי הוא לא חייב להיות מתוק? אולי לא דרך הפה? יש עוד דרכים להתפנק. 

אם אני כועסת/ מאוכזבת/ לא מרוצה/ עצובה ורוצה להתנחם. אולי לא חייבים להתנחם באוכל? קיימות עוד דרכים. 

ואולי באמת הגוף מבקש משהו מתוק עכשיו, וגם זה בסדר. אפשר לקחת את המתוק/ מלוח/ מטוגן…לא הכי בריא, ולאכול, תוך דיבור לעצמי, מתוך אהבה עצמית, לאכול מול כולם. כן זה בסדר. לא צריך להתחבא , לאכול בנחת ולהנות מכל ביס  . לחייך מבפנים ומבחוץ. 

וגם אם אכלתי משהו לא בריא ולא ממש עשיתי דיאלוג כזה, ולא הייתי מחוברת לעצמי באותו רגע, אז לא קרה כלום. לומדים, וממשיכים הלאה. לא מקזזים, לא כועסים על עצמנו. מחבקים את עצמנו חזק, אוהבים את עצמנו , בודקים מה היה, עושים תחקיר, ניהול סיכונים לפעם הבאה. ופתאום הכל נראה אפשרי, ופתאום יש "כח רצון". יש "מוטיבציה".